הפוסט נכתב על ידי קובי סמבורסקי, שותף בקרן ההון סיכון גלילות קפיטל המשקיעה בחברות בשלבים המוקדמים בתחומי סייבר, אינטרנט ותוכנה.
תמונה: flickr, cc-by, israeltourism
למרות שישראל היא מעצמת היי טק כבר יותר מ-20 שנה, והוכיחה שפועלים כאן יזמים מבריקים עם יכולות ניהול יצירתיות, אנשי ההיי טק המקומיים נפקדו עד לאחרונה מהעולם הפוליטי המקומי והארצי.
מעטים מהיזמים שהצליחו וצברו הון אישי, מעורבים ביוזמות עסקיות שאינן טכנולוגיות. כך למשל אלי ברקת, שהקים את חברת ההשקעות BRM, רכש לפני כשלוש שנים את בית ההשקעות ד"ש. אחרים, שנהנו מאקזיט או שניים, בוחרים להקים או להצטרף לארגונים וולונטריים, בעיקר בעלי דגש חינוכי. אבל משום מה לא לפוליטיקה.
מההייטק לפוליטיקה
יש לקוות שזה ישתנה בעתיד, ויש כבר ניצנים לשינוי, כיום יש לפחות שני נציגים מובהקים של ההיי טק הישראלי בעמדות פוליטיות בכירות: שר הכלכלה והמסחר, נפתלי בנט הוא הנציג הראשון של ההיי טק הישראלי בממשלה. בנט, יו"ר הבית היהודי; שירת ביחידה קרבית ומובחרת בצבא, וכמוהו פוליטיקאים ישראלים רבים. אבל בנט הוא גם יזם, שהקים חברת סטרט אפ, ניהל אותה, ומכר אותה לתאגיד בינלאומי גדול. היה קשה שלא להבחין, שחלק מהתנופה של בנט נוצרה מהאופן בו ניהל את הקמפיין שלו – כמו סטארטאפ.
נציג אחר של תעשיית ההיי טק, אראל מרגלית, נבחר במקום ה-11 ברשימת מפלגת העבודה ומכהן כחבר כנסת. מרגלית אולי לא הקים חברה, אך יסד וניהל קרן הון סיכון שהשקיעה במאות חברות סטארטאפ ישראליות, לא מעטות מהן הגיעו להישגים מרשימים.
הם לא הראשונים, לפני כחמש שנים, ניר ברקת, יזם ואיש הון סיכון, ברקת התמודד ונבחר לתפקיד ראש עיריית ירושלים. ברקת היה איש ההיי טק הראשון שקפץ לים הפוליטי אחרי שנהנה שנים רבות בבריכה המחוממת היטב של ההיי טק.
בין המטכ"ל לרמת החייל
מה מרתיע יזמים טכנולוגים להתקרב אל מעגלי השלטון בשעה שגדודי גנרלים במיל', ואנשי תקשורת נוהרים בהמוניהם?
יהיו שיטענו שההיי טק הישראלי צעיר מכדי שיוציא מתוכו אנשים מוכשרים שעברו תהליך מקצועי ארוך, לפרוש ולהתחיל קריירה חדשה בפוליטיקה. ההנחה הזאת שגויה. ההיי טק הישראלי מנפיק הצלחות מאז שנות ה-80 של המאה הקודמת, ולא מעטים מבוגריו כבר בשנות הארבעים והחמישים לחייהם. בהחלט גיל מתאים לשרת את החברה. אחרים יטענו שמעורבות פוליטית פשוט לא מעניינת את הח'ברה האלה שמתמקדים בלעשות כסף ולחיות את החיים הטובים. גם זו טענה שגויה. בהכללה, זו קבוצת אנשים איכותית ורבים מהם מעורבים ותורמים מזמנם וכספם, אחרי שנחלו הצלחות בזירה העסקית והמקצועית.
הסיבה האמיתית, לדעתי, נעוצה בפער שנוצר בין שתי תרבויות: התרבות השלטונית הבנויה כמערכת ענקית ומסועפת של מערכות ממוסדות וקשות לתמרון לבין תרבות הסטארטאפ הדינמית והתוססת. התפישה שהכל אפשרי חייבת לעמוד בבסיסה של תרבות הסטארטאפ. רק כך צוות קטן של יזמים יכול ל"שנות את העולם" על ידי השגים טכנולוגיים ועסקיים. במובנים רבים היזמים הישראלים הרי מתנהגים כמו החלוצים; חדורי אמונה, נחושים ומחזיקים בתחושת שליחות ועבודה משותפת. כל אלה מנוגדים לאופן שבו מתנהלים גופים ממשלתיים.
הפער התרבותי הזה הוא בהחלט בר גישור. ניעור המערכות הציבוריות, והפיכתן ליעילות יותר לא יזיק. מהצד השני, גם אנשי ההיי טק יכולים להיות קצת פחות "מפונקים" ולא להסס לקחת חלק משמעותי יותר בממסד השלטוני, זה בהחלט אפשרי. הנה תראו את בנט, לכאורה בנט לקח על עצמו משימה כמעט בלתי אפשרית ובקיץ 2012, החליט להתמודד על ראשות הבית היהודי, מפלגה שמרנית וממוסדת שבשנים האחרונות איבדה את דרכה ואת הקהל שלה.
בנט שניהל את ההתמודדות שלו במתכונת של סטארטאפ קרבי, הצליח לסחוף את המפלגה. להזכירכם, בנט לא היה ידוע בציבור הרחב קודם לכן. הוא לא היה קצין מאד בכיר, לא כתב מאמרים בעיתון. הוא לא התהדר בדרגות של גנרל או בקריירה ארוכה בתחום התקשורת, הוא אפילו לא רב בעל שם.
איך הוא הצליח? תרשו לי לנחש שהוא הביא אל דרכו הפוליטית הרבה ממה שהפך אותו ליזם מצליח; היכולת להפוך צוות קטן ומוכשר לגוף מנצח, היכולת לנצל תקציב קטן ביעילות להשגת מטרות גדולות ועד היכולת לנצל את הרשתות החברתיות והאינטרנט בכלל לכלי שיווק יעיל. בנט הוכיח שבשימוש נכון, תרבות הסטארטאפ מאד רלוונטית למסדרונות השלטון, ויכולה להביא לתוצאות חיוביות.
אני מקווה שההצלחה של בנט היא רק יריית הפתיחה. המשימה אמיתית והמאתגרת יותר תהיה ביכולת להמשיך בקו הזה במוסדות השלטון עצמם. ביכולת להוכיח שערכים אלה רלוונטיים לא רק להצלחה בבחירות אך גם ליום שאחרי. להפיכת המערכות השלטוניות יעילות יותר, חכמות יותר ובסופו של דבר להעניק חיים טובים יותר לכל מי שחי כאן.